<h1>שו"ת הרשב"א החדשות סימן כ"ט</h1>
<h2>דף יד.</h2>
(תשובת הרשב"א לר' חיים) מושל יראת אלקים כותב ידו לאלקים החכם הגדול והנכבד רבי חיים נ"ר. ראיתי שאלתך הנכבד, ולולי שהטרידוני עד כה סבות וטרדות על עסק נסיעת ארון הקדש אור עינינו מורינו הרב נ"ר, אע"פ שאיני כדי שאתה כתבת לי, כבר כתבתי לפניך (קצת) [קצר] דעתי על זה, ועתה הנני משיב כאשר יראוני מן השמים, ואתה תבור את האוכל מתוך הפסולת והאלהי' יתברך יסיר מכשול מדרכינו ונלכה באורחתיו. שאלת מי שיוצא ממנו דם דרך פי האמה בהרגל פעם או פעמים בחדש בין ער בין ישן בלא הרגשה, ובשעת תשמיש המטה נמצאו בעדי האיש והאשה טיפי דמים, גם לאחר תשמיש כשהאיש מקנח וחוזר ומקנח מוציא טפות דם יוצאות דרך פי האמה, אם יש לחוש לספק נדה, או תולה בבעלה, כמו ששנינו (נ"ח ע"ב) ותולה בכל דבר וכו' ותולה בבנה ובבעלה וכו', ועוד שנינו בפרק האשה (נ"ט ע"ב) איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל וכו', כמו שכתבת בשאלתך. ועוד שהאשה חדל ממנה זה כמה שנים מהיות לה אורח כנשים. תשובה. תחלה אומר דרך קצרה, כי די לאיש אשר כמוך במעט הערה ורמז, שאין הנדון דומה לראיה, דהתם הוא דתלינן משום דהוו להו כתמים וכתמים דרבנן ובהן הקילו בכל מקום. ותדע לך, שאילו נתעסקה בכתמים ומצאתה כתם תולה בו, ואפילו נמצא על בשרה, ואילו נתעסקה בכמה מיני דמים ובדקה עצמה ומצאתה טמא אינה תולה בהן. ואעפ"י שאמרו (י"ד ע"א) אותו מקום בדוק הוא או דחוק הוא אצל מאכולת, ה"מ לגבי מאכולת, אבל לגבי שאר כתמים (אמאי) [טמאי'], אלא שבבדיקה לא הלכו בה להקל. ואע"פ שאמרו שם בפרק כל היד גבי מתניתין דנמצא על שלו, אבל בנמצא על שלה לא שאלו כן, דלעולם כל שבבדיקה שלה טמא ואין תולין במאכולת, שאם כן אין לך אשה טמאה בבדיקה. וכן פירשו גם בתוספות. ואע"פ שתמצא לרש"י ז"ל שפירשה אפילו בנמצא על שלה, כבר תרגמה אליבא דרש"י ז"ל לפי שנמצא אשלה ולא אשלו יש לחוש ולהקל, שאלו מגופה אשלו נמי ה"ל לאשתכוחי, הא בעלמא דליכא הוכחה ממש להקל לא. וזה אין צריך להאריך. וההיא נמי דאיש ואשה לאו ראייה היא, דהתם היינו משום דיגיד עליו ריעו, דכיון שנמצא בספל עם המים חזקה ממקום המים בא וטהור הוא. ותדע לך, דהא התם ליכא מידי למתלי ביה אותו הדם, אלא דכיון דאתא עם מי רגלים תלינן דדילמא מכה יש שממנה שותת ויורד אע"ג דבעלמא לא תלינן בסתמא. אבל היכא דבדקה ויצאתה טמא מנלן דתלינן בבן ובבעל. אלא מיהו ודאי מסתברא דתולה היא זו, דכיון דאיכא ודאי מכה בבעל שהוא מוציא דם אפילו שלא בשעת הטלת המים, ומצאתה בשעת תשמיש, ודאי תלינן, וכל שכן במסולקת דמים. שאפילו הדם טהור בכי הא לכולי עלמא, וכל שכן האשה, וכדתניא (בפי') [בפ'] תנוקת בתחלתו (ס"ו ע"א) הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית, וכן נשאת לאחר משמשת וכו', נשאת לאחר וכו', מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק עצמה, כיצד בודקת עצמה מביאה שפופרת וכו', ואם יש לה מכה תולה במכתה, ואם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה, ונאמנת אשה לומר מכה יש לה שממנה דם יוצא, דברי [רבי], רשב"ג אומר דם מכה הבא מן המקור טמא וכו'. ועד כאן לא פליגי התם אלא בדם, אם מקור מקומו טמא או טהור, אבל באשה לא, דכ"ע אשה טהורה שתולה במכתה. והא דקתני נאמנת אשה לומר מכה יש לה שממנה דם שותת, האי נאמנת לא קאי אממנה דם שותת, כלומר שתעיד היא שאין הדם בא אלא מן המכה, דאינה יודעת היא בבירור, דאין ידיה בין עיניה (עיניה בין ידיה), אלא אמכה יש לה קאי, כלומר נאמנת היא לומר שמכה יש לה, לפי שמרגשת היא במכתה, וכיון שיש לה מכה אני אומר שממנה דם שותת ויורד, וזה אין צריך לפנים. וכן מוכיח בהדיא בפרק כל היד (ט"ז ע"א) בשמעתא דוסתות דאורייתא או דרבנן. וכיון שכן אף בנדון שלפנינו תולה בזה, שאין לך מכה גדולה מזו לתלות בה. וכו' וכו'. אלא שיש להסתפק בזה קצת ממה ששנינו (ס"ו ע"א) ואם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה, והילכך השתא דלא בקיאי בדמים לא תלינן, דדילמא לא דמיין ודם ראייתה משונה מדם מכתה ומכת בעלה. ואע"פ שעל דרך האמת לא חיישינן להכי בכתמים וכדמוכח בכמה דוכתין, דילמא התם הוא בכתמים וכדאמרן, אבל בבדיקה ורואה דם מגופה לא. אלא שאני אומר דאפילו בהא מן הסתם תלינן, דלא אמרו אם היה דם מכתה דומה לראייתה תולה, כדי שיצטרך לידע שהן דומין זה לזה קודם שנטהר, אלא אם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אמרו, שמן הסתם תולין, וכדרך שתולין מן הסתם בכתמים, אבל אם עמדנו עליהם וראינו שמראה דמים משונין זה מזה אינה תולה. ואתה חכם בכל חכמה, יודע דעת ומזמה, להוציא לאור כל תעלומה, תדע ותשכיל מוצא דבר ממה ועל מה, תבנה טירת כסף על החומה.
<h2>דף נט:</h2>
(תשובת הרשב"א לר' חיים) מושל יראת אלקים כותב ידו לאלקים החכם הגדול והנכבד רבי חיים נ"ר. ראיתי שאלתך הנכבד, ולולי שהטרידוני עד כה סבות וטרדות על עסק נסיעת ארון הקדש אור עינינו מורינו הרב נ"ר, אע"פ שאיני כדי שאתה כתבת לי, כבר כתבתי לפניך (קצת) [קצר] דעתי על זה, ועתה הנני משיב כאשר יראוני מן השמים, ואתה תבור את האוכל מתוך הפסולת והאלהי' יתברך יסיר מכשול מדרכינו ונלכה באורחתיו. שאלת מי שיוצא ממנו דם דרך פי האמה בהרגל פעם או פעמים בחדש בין ער בין ישן בלא הרגשה, ובשעת תשמיש המטה נמצאו בעדי האיש והאשה טיפי דמים, גם לאחר תשמיש כשהאיש מקנח וחוזר ומקנח מוציא טפות דם יוצאות דרך פי האמה, אם יש לחוש לספק נדה, או תולה בבעלה, כמו ששנינו (נ"ח ע"ב) ותולה בכל דבר וכו' ותולה בבנה ובבעלה וכו', ועוד שנינו בפרק האשה (נ"ט ע"ב) איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל וכו', כמו שכתבת בשאלתך. ועוד שהאשה חדל ממנה זה כמה שנים מהיות לה אורח כנשים. תשובה. תחלה אומר דרך קצרה, כי די לאיש אשר כמוך במעט הערה ורמז, שאין הנדון דומה לראיה, דהתם הוא דתלינן משום דהוו להו כתמים וכתמים דרבנן ובהן הקילו בכל מקום. ותדע לך, שאילו נתעסקה בכתמים ומצאתה כתם תולה בו, ואפילו נמצא על בשרה, ואילו נתעסקה בכמה מיני דמים ובדקה עצמה ומצאתה טמא אינה תולה בהן. ואעפ"י שאמרו (י"ד ע"א) אותו מקום בדוק הוא או דחוק הוא אצל מאכולת, ה"מ לגבי מאכולת, אבל לגבי שאר כתמים (אמאי) [טמאי'], אלא שבבדיקה לא הלכו בה להקל. ואע"פ שאמרו שם בפרק כל היד גבי מתניתין דנמצא על שלו, אבל בנמצא על שלה לא שאלו כן, דלעולם כל שבבדיקה שלה טמא ואין תולין במאכולת, שאם כן אין לך אשה טמאה בבדיקה. וכן פירשו גם בתוספות. ואע"פ שתמצא לרש"י ז"ל שפירשה אפילו בנמצא על שלה, כבר תרגמה אליבא דרש"י ז"ל לפי שנמצא אשלה ולא אשלו יש לחוש ולהקל, שאלו מגופה אשלו נמי ה"ל לאשתכוחי, הא בעלמא דליכא הוכחה ממש להקל לא. וזה אין צריך להאריך. וההיא נמי דאיש ואשה לאו ראייה היא, דהתם היינו משום דיגיד עליו ריעו, דכיון שנמצא בספל עם המים חזקה ממקום המים בא וטהור הוא. ותדע לך, דהא התם ליכא מידי למתלי ביה אותו הדם, אלא דכיון דאתא עם מי רגלים תלינן דדילמא מכה יש שממנה שותת ויורד אע"ג דבעלמא לא תלינן בסתמא. אבל היכא דבדקה ויצאתה טמא מנלן דתלינן בבן ובבעל. אלא מיהו ודאי מסתברא דתולה היא זו, דכיון דאיכא ודאי מכה בבעל שהוא מוציא דם אפילו שלא בשעת הטלת המים, ומצאתה בשעת תשמיש, ודאי תלינן, וכל שכן במסולקת דמים. שאפילו הדם טהור בכי הא לכולי עלמא, וכל שכן האשה, וכדתניא (בפי') [בפ'] תנוקת בתחלתו (ס"ו ע"א) הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית, וכן נשאת לאחר משמשת וכו', נשאת לאחר וכו', מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק עצמה, כיצד בודקת עצמה מביאה שפופרת וכו', ואם יש לה מכה תולה במכתה, ואם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה, ונאמנת אשה לומר מכה יש לה שממנה דם יוצא, דברי [רבי], רשב"ג אומר דם מכה הבא מן המקור טמא וכו'. ועד כאן לא פליגי התם אלא בדם, אם מקור מקומו טמא או טהור, אבל באשה לא, דכ"ע אשה טהורה שתולה במכתה. והא דקתני נאמנת אשה לומר מכה יש לה שממנה דם שותת, האי נאמנת לא קאי אממנה דם שותת, כלומר שתעיד היא שאין הדם בא אלא מן המכה, דאינה יודעת היא בבירור, דאין ידיה בין עיניה (עיניה בין ידיה), אלא אמכה יש לה קאי, כלומר נאמנת היא לומר שמכה יש לה, לפי שמרגשת היא במכתה, וכיון שיש לה מכה אני אומר שממנה דם שותת ויורד, וזה אין צריך לפנים. וכן מוכיח בהדיא בפרק כל היד (ס"ז ע"א) בשמעתא דוסתות דאורייתא או דרבנן. וכיון שכן אף בנדון שלפנינו תולה בזה, שאין לך מכה גדולה מזו לתלות בה. וכו' וכו'. אלא שיש להסתפק בזה קצת ממה ששנינו (ס"ו ע"א) ואם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה, והילכך השתא דלא בקיאי בדמים לא תלינן, דדילמא לא דמיין ודם ראייתה משונה מדם מכתה ומכת בעלה. ואע"פ שעל דרך האמת לא חיישינן להכי בכתמים וכדמוכח בכמה דוכתין, דילמא התם הוא בכתמים וכדאמרן, אבל בבדיקה ורואה דם מגופה לא. אלא שאני אומר דאפילו בהא מן הסתם תלינן, דלא אמרו אם היה דם מכתה דומה לראייתה תולה, כדי שיצטרך לידע שהן דומין זה לזה קודם שנטהר, אלא אם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אמרו, שמן הסתם תולין, וכדרך שתולין מן הסתם בכתמים, אבל אם עמדנו עליהם וראינו שמראה דמים משונין זה מזה אינה תולה. ואתה חכם בכל חכמה, יודע דעת ומזמה, להוציא לאור כל תעלומה, תדע ותשכיל מוצא דבר ממה ועל מה, תבנה טירת כסף על החומה.
<h2>דף סה:</h2>
(תשובת הרשב"א לר' חיים) (...) ואע"פ שבבועל את הבתולה ואפילו קטנה חששו להחמיר בדמיה, כדמסיקנן (ס"ה ע"ב) בכולן בועל בעילת מצוה ופורש, ואע"פ שאין לך מכה גדולה מזו, אפילו כן נראה דהתם דווקא משום דאיכא למיחש לדשמואל דאמר (ס"ד ע"ב) יכולני לבעול כמה בתולות בלא דם, אבל כאן דאיכא מכה ממש תלינן. ותדע לך שהרי באותה שמועה פירשו בהדיא דכלהו נדו מן הבועל את הבתולה חוץ מבעילה ראשונה, ובסמוך לה הביאו הא דמכה יש לה, ולא אמרו בה כן, דאלמא אפילו השתא הלכה למעשה בודקת במכה, ותו לא. ועוד דבבתולה יש להחמיר לפי שאינה אלא לשעה ופעם אחת, אבל [זו] שאפשר שתאסרנה על ידה לבעלה כוליה האי לא נחמיר. ואף כן נראה דעת רבינו אלפאסי ז"ל שהביאה בהלכותיו במסכת שבועות (פ"ב), והרמב"ם ז"ל (פ"ה הי"ט) כן פסק הלכה למעשה. אבל הראב"ד ז"ל (שה"פ פ"ו ס"א) פסק (מה) להחמיר בבועל את הבתולה, לפי שבנות ישראל החמירו על עצמן בכל רואה דם טפה כחרדל להיות יושבות עליה ז' נקיים. וכבר כתבתי שלא מן השם (הוא) [היא] זו.
<h2>דף סו.</h2>
(תשובת הרשב"א לר' חיים) מושל יראת אלקים כותב ידו לאלקים החכם הגדול והנכבד רבי חיים נ"ר. ראיתי שאלתך הנכבד, ולולי שהטרידוני עד כה סבות וטרדות על עסק נסיעת ארון הקדש אור עינינו מורינו הרב נ"ר, אע"פ שאיני כדי שאתה כתבת לי, כבר כתבתי לפניך (קצת) [קצר] דעתי על זה, ועתה הנני משיב כאשר יראוני מן השמים, ואתה תבור את האוכל מתוך הפסולת והאלהי' יתברך יסיר מכשול מדרכינו ונלכה באורחתיו. שאלת מי שיוצא ממנו דם דרך פי האמה בהרגל פעם או פעמים בחדש בין ער בין ישן בלא הרגשה, ובשעת תשמיש המטה נמצאו בעדי האיש והאשה טיפי דמים, גם לאחר תשמיש כשהאיש מקנח וחוזר ומקנח מוציא טפות דם יוצאות דרך פי האמה, אם יש לחוש לספק נדה, או תולה בבעלה, כמו ששנינו (נ"ח ע"ב) ותולה בכל דבר וכו' ותולה בבנה ובבעלה וכו', ועוד שנינו בפרק האשה (נ"ט ע"ב) איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל וכו', כמו שכתבת בשאלתך. ועוד שהאשה חדל ממנה זה כמה שנים מהיות לה אורח כנשים. תשובה. תחלה אומר דרך קצרה, כי די לאיש אשר כמוך במעט הערה ורמז, שאין הנדון דומה לראיה, דהתם הוא דתלינן משום דהוו להו כתמים וכתמים דרבנן ובהן הקילו בכל מקום. ותדע לך, שאילו נתעסקה בכתמים ומצאתה כתם תולה בו, ואפילו נמצא על בשרה, ואילו נתעסקה בכמה מיני דמים ובדקה עצמה ומצאתה טמא אינה תולה בהן. ואעפ"י שאמרו (י"ד ע"א) אותו מקום בדוק הוא או דחוק הוא אצל מאכולת, ה"מ לגבי מאכולת, אבל לגבי שאר כתמים (אמאי) [טמאי'], אלא שבבדיקה לא הלכו בה להקל. ואע"פ שאמרו שם בפרק כל היד גבי מתניתין דנמצא על שלו, אבל בנמצא על שלה לא שאלו כן, דלעולם כל שבבדיקה שלה טמא ואין תולין במאכולת, שאם כן אין לך אשה טמאה בבדיקה. וכן פירשו גם בתוספות. ואע"פ שתמצא לרש"י ז"ל שפירשה אפילו בנמצא על שלה, כבר תרגמה אליבא דרש"י ז"ל לפי שנמצא אשלה ולא אשלו יש לחוש ולהקל, שאלו מגופה אשלו נמי ה"ל לאשתכוחי, הא בעלמא דליכא הוכחה ממש להקל לא. וזה אין צריך להאריך. וההיא נמי דאיש ואשה לאו ראייה היא, דהתם היינו משום דיגיד עליו ריעו, דכיון שנמצא בספל עם המים חזקה ממקום המים בא וטהור הוא. ותדע לך, דהא התם ליכא מידי למתלי ביה אותו הדם, אלא דכיון דאתא עם מי רגלים תלינן דדילמא מכה יש שממנה שותת ויורד אע"ג דבעלמא לא תלינן בסתמא. אבל היכא דבדקה ויצאתה טמא מנלן דתלינן בבן ובבעל. אלא מיהו ודאי מסתברא דתולה היא זו, דכיון דאיכא ודאי מכה בבעל שהוא מוציא דם אפילו שלא בשעת הטלת המים, ומצאתה בשעת תשמיש, ודאי תלינן, וכל שכן במסולקת דמים. שאפילו הדם טהור בכי הא לכולי עלמא, וכל שכן האשה, וכדתניא (בפי') [בפ'] תנוקת בתחלתו (ס"ו ע"א) הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית, וכן נשאת לאחר משמשת וכו', נשאת לאחר וכו', מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק עצמה, כיצד בודקת עצמה מביאה שפופרת וכו', ואם יש לה מכה תולה במכתה, ואם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה, ונאמנת אשה לומר מכה יש לה שממנה דם יוצא, דברי [רבי], רשב"ג אומר דם מכה הבא מן המקור טמא וכו'. ועד כאן לא פליגי התם אלא בדם, אם מקור מקומו טמא או טהור, אבל באשה לא, דכ"ע אשה טהורה שתולה במכתה. והא דקתני נאמנת אשה לומר מכה יש לה שממנה דם שותת, האי נאמנת לא קאי אממנה דם שותת, כלומר שתעיד היא שאין הדם בא אלא מן המכה, דאינה יודעת היא בבירור, דאין ידיה בין עיניה (עיניה בין ידיה), אלא אמכה יש לה קאי, כלומר נאמנת היא לומר שמכה יש לה, לפי שמרגשת היא במכתה, וכיון שיש לה מכה אני אומר שממנה דם שותת ויורד, וזה אין צריך לפנים. וכן מוכיח בהדיא בפרק כל היד (ס"ז ע"א) בשמעתא דוסתות דאורייתא או דרבנן. וכיון שכן אף בנדון שלפנינו תולה בזה, שאין לך מכה גדולה מזו לתלות בה. וכו' וכו'. אלא שיש להסתפק בזה קצת ממה ששנינו (ס"ו ע"א) ואם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה, והילכך השתא דלא בקיאי בדמים לא תלינן, דדילמא לא דמיין ודם ראייתה משונה מדם מכתה ומכת בעלה. ואע"פ שעל דרך האמת לא חיישינן להכי בכתמים וכדמוכח בכמה דוכתין, דילמא התם הוא בכתמים וכדאמרן, אבל בבדיקה ורואה דם מגופה לא. אלא שאני אומר דאפילו בהא מן הסתם תלינן, דלא אמרו אם היה דם מכתה דומה לראייתה תולה, כדי שיצטרך לידע שהן דומין זה לזה קודם שנטהר, אלא אם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אמרו, שמן הסתם תולין, וכדרך שתולין מן הסתם בכתמים, אבל אם עמדנו עליהם וראינו שמראה דמים משונין זה מזה אינה תולה. ואתה חכם בכל חכמה, יודע דעת ומזמה, להוציא לאור כל תעלומה, תדע ותשכיל מוצא דבר ממה ועל מה, תבנה טירת כסף על החומה.
